החלטה בתיק רע"א 6574/12

           בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת מ' אגמון-גונן), בגדרה נדחתה בקשת המבקשים למחיקת תביעת המשיבים 2-1 על הסף או לעיכוב ההליכים נגדם עקב קיומה של תניית שיפוט זר ייחודית המעוגנת בהסכם שבין הצדדים.

רקע

1.        המשיב 2 והמשיבה 1 (להלן: ארקדי ואלינור, וביחד: המשיבים) הם אב ובתו המנהלים חשבונות בנק אצל המשיב הפורמאלי 3, בנק הפועלים בע"מ (להלן: הבנק). המבקשת 4 היא שותפות זרה אשר התאגדה באיי הבתולה שבאוקיינוס האטלנטי (להלן: הקרן). המבקשת 1 (להלן: סאמיט) היא שותפה בקרן, ואילו המבקשים 3-2 הם מקימיה ומנהליה.

           המשיבים הגישו תביעה לבית משפט קמא, ובה טענו כי שוכנעו להשקיע כספים בקרן על ידי יועצת השקעות מטעם הבנק, ומאוחר יותר גם במסגרת כנס שאירגן הבנק בו נכחו המבקשים 3-2. מאמצי השכנוע נשאו פרי, וביום 15.6.2006 חתמה אלינור על מסמך באנגלית הכולל למעלה מעשרים עמודים (כולל נספחי הבקשה) ומהווה בקשת הצטרפות לקרן (להלן: בקשת ההצטרפות). ביום 27.8.2006 חתם ארקדי על טופס הסכמה של עמוד אחד בעברית להפקדת כספים לקרן (להלן: טופס ההסכמה). יצויין כי על פי כתב התביעה, באותה עת היתה אלינור מיופת כוח בחשבון הבנק שהתנהל על שם ארקדי ועדיין לא שותפה בו. כעבור מספר ימים השקיעו המשיבים בקרן 2,200,000 ש"ח, ובחודש ינואר 2008 השקיעו סכום נוסף בסך 500,000 ש"ח. בחודש אפריל 2008 השקיעה אלינור מיליון ש"ח נוספים (שנתקבלו כהלוואה מהבנק אשר ניתנה לאלינור ולבעלה אלכנסדר), כך שבסך הכל השקיעו המשיבים 3,700,000 ש"ח.

           בחודש מאי 2009 הודיע המבקש 3 לאלינור כי מנהלי הקרן החליטו לפרק את הקרן עקב ביצועיה הכושלים, וכי יתרת ההשקעה תושב לשותפים. ואמנם, בחודש יולי 2009 הועבר לחשבונה של אלינור סך של 475,656 ש"ח, המהווה פדיון סופי של השקעתה בקרן.

2.        על רקע זה הגישו המשיבים את תביעתם לבית משפט קמא, המבוססת, בין היתר, על טענות של הטעיה, חוסר תום לב, הפרת חובות חקוקות, הפרת חובת נאמנות, עשיית עושר ולא במשפט ורשלנות, המיוחסות הן לבנק והן למבקשים.

           המבקשים, מנגד, הגישו בקשה לסילוק התביעה על הסף, נוכח קיומה של תניית שיפוט זר המעוגנת בסעיף 12 לבקשת ההצטרפות, המקנה סמכות שיפוט ייחודית לבית המשפט המוסמך באיי הבתולה.

החלטתו של בית משפט קמא

3.        בית המשפט המחוזי פתח הכרעתו בקביעה לפיה התובענה תתברר בכל מקרה בפניו, מאחר שהבנק הוא נתבע שלגביו לא מתעוררת טענה לקיומה של תניית שיפוט זר. בנסיבות אלה, כך נקבע, היעתרות לבקשת המבקשים למחיקת התביעה על הסף תביא לפיצול הדיון ותגרום למשיבים לטורח מיותר.

           עוד נקבע, כי התנייה המדוברת אינה מעוגנת בטופס ההסכמה, אלא אך ורק בבקשת ההצטרפות, עליה לא חתם ארקדי. משכך, אף אם נניח כי תניית השיפוט הזר מחייבת את אלינור, הרי משעה שהתביעה מוגשת גם בשמו של ארקדי, יש לבית המשפט סמכות לדון בתביעה. בית המשפט ציין כי טופס ההסכמה עליו חתם ארקדי אמנם מאזכר את בקשת ההתקשרות, אך טופס ההסכמה עצמו נעדר כל אזכור לתניית השיפוט הזר, כך שלא ניתן לייחס לארקדי הסכמה ברורה לשלילת זכות ההתדיינות בבית המשפט המוסמך. כן נדחתה טענת המבקשים כי יש לראות את ארקדי כמי שהסמיך את אלינור להסכים בשמו לכל תנאי ההסכם, לרבות תנאי שיפוט הזר, זאת בפרט בהתחשב בשלב מוקדם זה של הדיון. באשר לתביעת אלינור, בית המשפט הוסיף כי אין לשלול בשלב זה את טענותיה כי במעמד החתימה לא ניתן לה כל הסבר או פירוט על תוכן בקשת ההצטרפות, או כי התנהלות המבקשים עולה כדי הטעיה וחוסר תום לב.

           מכאן הבקשה שלפניי.

עיקר טענות הצדדים

4.        בתמצית, המבקשים טוענים כי פיצול הדיון בין הנתבעים או בין התובעים השונים אינו מהווה נסיבה המצדיקה אי כיבוד של תניית שיפוט זר ייחודית, וכי יש לכבד תניית שיפוט זר ייחודית גם כאשר היא מופיעה על דרך ההפניה, ועל כן שגה בית משפט קמא בקבעו כי תניית השיפוט אינה חלה על ארקדי.

           לחלופין, ככל שתידחנה טענותיהם דלעיל, המבקשים טוענים כי שגה בית משפט קמא בקבעו כי אין לראות בארקדי כמי שהסמיך את אלינור להסכים בשמו לכל תנאי ההסכם. לטענתם, ארקדי הודה בכתב התביעה כי חתם על המסמכים לבקשת אלינור ועל בסיס האמון שנתן בה, ואף עולה בבירור כי פעולותיה של אלינור נעשו גם בשם ארקדי, כך שיש לראות ביחסי ארקדי-אלינור יחסי שליחות.

           עוד נטען, כי שגה בית משפט קמא בקבעו כי טענת אלינור להטעייה ואי גילוי במעמד החתימה על בקשת ההצטרפות, מצדיקה אי כבוד תניית השיפוט. לגישתם, קביעה זו פירושה שכל צד להסכם יוכל להשתחרר מתניית שיפוט הכלולה בו באמצעות העלאת טענה כי דבר קיומה של התנייה לא הוסבר לו.

5.        מנגד, המשיבים תומכים יתדותיהם בהחלטתו של בית משפט קמא. המשיבים מוסיפים כי קבלת הבקשה תפגע בזכות גישתם לערכאות, שכן ספק אם יוכלו לנהל את ההליך באיי הבתולה הבריטיים; כי שיקולי יעילות הדיון, בהם מניעת התדיינות כפולה וחשש מקביעות סותרות - תומכים במסקנה כי יש לקיים את הדיון בישראל; וכי הלכה היא כי סילוק תביעה על הסף ייעשה רק במקרים קיצוניים.

           עוד טוענים הם כי תביעתם כוללת עילות נזיקיות, לגביהן מבחני ברירת הדין מוליכים לישראל, באשר הקשר בין מקום ביצוע העוולה לבין הנזק אינו מקרי, אלא הדוק. זאת, בהיות הצדדים כולם (למעט הקרן) ישראלים, מקום ההתקשרות הוא בישראל, הכספים הופקדו בישראל וההפרות בוצעו בישראל. המשיבים טוענים כי הטענות הנזיקיות שלהם אינן קשורות לחוזה, אלא מהוות טענות עצמאיות החיצוניות לחוזה.

           המשיבים מוסיפים כי בקשת ההצטרפות עליה חתמה אלינור היא בינה לבין הקרן בלבד, כך שלכל היותר תניית השיפוט חלה לגבי הקרן, ולא לגבי יתר המבקשים. עוד נטען כי תניית השיפוט היא בגדר תניה מקפחת בחוזה אחיד. למיצער, על התובענה להתברר בפני בית משפט קמא ככל שהיא נוגעת ליחסים שבין המבקשים לבין ארקדי, שחתם אך על מסמכים המפנים להסכם הכולל את תניית השיפוט, ואין לראות בו כמי שהסכים לתניית השיפוט.

6.        טרם אפנה לדון בטענות הצדדים, אציין כי בתשובתו של הבנק לבקשת רשות הערעור, נאמר כי הוא מותיר את ההכרעה לבית המשפט. אזכיר בהקשר זה כי בית משפט קמא קבע בהחלטתו כי התביעה נגד הבנק עתידה ממילא להתברר בישראל, שכן לגביו לא הועלתה כל טענה לקיומה של תניית שיפוט זר.